השיטה הגרפית פועלת לפי הפתגם הידוע: תמונה אחת טובה מאלף מילים. כאשר הציגו בפני נבדקים תמונות או שמות של עצמים מוכרים, והם נתבקשו להיזכר ברשימת העצמים לאחר שעה ולאחר מכן במהלך שבוע – ההזכרות במילים הייתה קבועה ואילו ההזכרות בתמונות שופרה במהלך השבוע. ידוע גם שזכירתן של מילים קונקרטיות קלה יותר מאשר זכירתן של מילים מופשטות. כנראה בגלל שניתן בקלות לצייר בדמיון מילים כמו שמש או חולצה, אבל קשה מאוד לדמיין אמביוולנטיות או מוסר. 

הדימויים היעילים ביותר לזכירה הם כאלה שמשלבים כמה פרטים לשלמות אחת. נניח שיש לנו צמדי מילים שצריך לזכור אותם . למשל, כלב-סולם. אפשר לדמיין כלב בנפרד וסולם בנפרד, אך אפשר לדמיין גם כלב מטפס על סולם. כלומר, לחבר את שני הדימויים לפעילות מקושרת. כך נוצרים רמזים משולבים לשליפה כשכל אחד מהדימויים "מושך" אחריו את בן זוגו. 

גם דף הפנקס שבו רשמנו את המילים שאותן לא ידענו לחלוטין בקריאה ראשונה משמש לנו כתמונה. פעמים רבות נזכר במלה מסוימת רק על-פי המיקום היחסי שלה בדף הפנקס. המילים שירשמו בפנקס ירשמו בסדר כזה שהמילים הקשות לנו ביותר ירשמו ראשונות או אחרונות בדף. מידע המוצג לנו ראשון או אחרון ייקלט טוב יותר מאשר המידע שבאמצע. התופעה נקראת: "אפקט הראשונות והאחרונות" ולדעת כמה חוקרים, יש להסבירה על רקע ההבדלים הקיימים בין מאגרי הזכרון השונים. נוסף על כך, המילים הראשונות והאחרונות הן גם הבולטות יותר, ולכן עונות גם על עקרון הבולטות והארגון.

 חוקרים מציינים שאף-על-פי שאפשר ללמוד בקלות יחסית להשתמש בדימויים לשיפור הזכירה, אנשים רבים אינם מרבים להשתמש בשיטה זו. הם מעדיפים עזרים מילוליים לזיכרון (כגון קישור וארגון) על 18 עזרים חזותיים. מצד שני, כאשר מתחקרים "זכרנים" מופלגים בדבר שיטות הזכירה העומדות מאחורי היכולת המופלאה שלהם, מתברר שהם מתבססים בעיקר על שיטת הדימויים.